החלטה בתיק ת"א 29673-01-13

1.      העניין שבפני, בקשת הנתבעות לביטול החלטה אשר ניתנה על ידי ביום 14.2.2013.

2.      לטענת הנתבעות, ניתנו שתי החלטות סותרות באותו מועד על ידי שני רשמים שונים, בשאלת מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט, ולא רק זאת, אלא שההחלטה אשר ניתנה על ידי ביום 14.2.2013, נטען כי ניתנה בטעות, ואף מבלי שניתנה לנתבעות זכות הטיעון בהקשר זה.

3.      אקדים ואציין, כי הבקשה הינה מיותרת לחלוטין, אינה תואמת את הדין החל, ומוטב היה כי לא היתה מוגשת כלל.

4.      בכל הנוגע לסדר מתן ההחלטות, ייאמר כי בבוקרו של יום 14.2.2013 ניתנה החלטת כב' הרשם פוני, על העברת הדיון לביהמ"ש השלום בחיפה, ועל העברת הבקשה למתן פטור, לגורם המוסמך אצל ביהמ"ש המקבל, הוא ביהמ"ש השלום בחיפה (שעת ההחלטה על מערכת "נט המשפט", 10:40).

5.      עוד באותו יום הועברה הבקשה לביהמ"ש השלום בחיפה, ולאחר שנדרשתי לבקשה, ניתנה החלטה, המורה על מתן פטור מתשלום האגרה בדרך של דחיית תשלומה לסיומו של ההליך.

6.      לפיכך, לא טעות היתה, ולא שגגה. בית המשפט אשר נתן את ההחלטה לא נתן החלטה סותרת או נוגדת, אלא נתן החלטה מאחרת, לאחר שהעניין הועבר בפניו על פי החלטת הערכאה הקודמת אשר דנה בהליך.

7.      סברתו של ב"כ התובעת כי ההחלטה התקבלה "כביכול בטעות ובאי תשומת לב על קיום החלטה אחרת", לא קר שאינה מובנת, אלא אף אינה סבירה בעליל: לא רק בשל אי תשומת לב להחלטה אחרת ניתנה ההחלטה, אלא כיישום מהותי של אותה החלטה ממש.

8.      הטענה הנוספת המועלית על ידי הנתבעות כי כי הבקשה אשר הוגשה על פי תקנות סדר הדין האזרחי לא הועברה לתגובת הצדדים, ולכן סבור ב"כ הנתבעות כי יש לבטל את ההחלטה על מנת ליתן לנתבעות ולמדינת ישראל זכות להשיב לבקשה.

9.      ראשון ראשון, ואחרון אחרון. ב"כ הנתבעות סבור כי הבקשה הוגשה לפי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ושוגה הוא שגיאה מהותית - שכן ענייני אגרת בית המשפט, שיעורה ותשלומה, אינו נוגע כלל לתקנות סדר הדין האזרחי. ענייני האגרה נוגעים לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז 2007.

10.  בכל הנוגע לזכות התגובה, ושאלת ההיזקקות לתגובה, תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז 2007, קובעת: " הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה"

11.  אין התקנה מחייבת קבלת תשובה בהקשר זה, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

12.  אחזק הדברים ואציין, כי תקנה 14 (ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז 2007, קובעת: " לדיון בבקשה, רשאי בית משפט להזמין את בעלי הדין וכל אדם אחר שיראה לנכון להזמינו, ואולם רשאי בית משפט לדון בבקשה אף בלא הופעת בעלי הדין". משמע, יכול בית המשפט להיזקק לעמדות הצדדים, ויכול הוא שלא, בנסיבות מסוימות.

13.  אציין כי אין במקרה זה מדובר בבקשה בכתב (כמצוות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי), שכן בעצם מתן ההחלטה, אין השפעה על הנתבעות, לא מבחינה דיונית ולא מבחינה מהותית (על המשמעות - אעמוד בהמשך), אלא בבקשה אשר אינה נוגעת, הלכה למעשה, לנתבעות, ובית המשפט רשאי, אף לא להידרש לכל תגובה שהיא.

14.  הגשת בקשה לביטול החלטה, אשר אינה פוגעת ואינה משפיעה על הנתבעות, אין בה לדעתי יותר מאשר ניסיון לא ראוי וחסר תום לב להקשות על התובעת בניהול ההליך המשפטי, לנסות למנוע ממנה את הגישה לערכאות (גישה אשר התובעת ביקשה אך ורק לדחות את מועד התשלום של האגרה ולא פטור מלא ממנה), זכות אשר הוכרה כזכות חוקתית, והכל בהליכים פרוצדורליים אשר לגישתי מועלים בצורה לא ראויה (וזאת בלשון המעטה).

15.  אציין כי אמנם הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך, ואולם לאור הנסיבות המפורטות בכתב התביעה, סוג המחלוקת, אישור המוסד לביטוח לאומי בדבר קבלת קצבת נכות, ומאחר ומדובר היה בדחיית התשלום בלבד, ראיתי לנכון להיענות לבקשה.

16.  הבקשה לביטול החלטה נדחית.

17.  הגם שלגישתי מן הראוי היה לחייב בהוצאות, ואפילו בשיעור ניכר ביותר (ולדוגמא), בגין בקשה אשר רובה ככולה הייתה מיותרת לחלוטין, ומוגשת משיקולים של הקשיית ההליך המשפטי ומניעת הגישה לערכאות, מאחר ולא נדרשה התובעת להשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: